״לתת, את הנשמה ואת הלב,
לתת כשאתה אוהב… עוד תלמד לתת לתת״
השיר הידוע שכתבה חמוטל בן זאב בביצועו של בועז שרעבי ״לתת״ יכול לחשוף בפנינו סוד בראשית, סמוי מהעין אך נגלה בפני האחד שמבקש משמעות.
כשאוהבים, הנתינה ברורה לנו מאליה וטוב לנו עמה אך מידי פעם משהו בפנים לא מרגיש מלא באמת. וזה הזמן לשאול את עצמנו : האם אנחנו עדיין מחוברים לצרכים ולרצונות שלנו? האם נתנו לעצמנו משהו שרצינו לאחרונה? נשמע לכם מוזר או מיותר?
אולי באיזה שהוא שלב בחיים למדנו שהנתינה לאחר היא מעלה נשגבת ולתת לעצמנו זה מעשה מיותר ואנוכי. רק המחשבה על לתת ולעשות משהו למען עצמי בלבד גורמת לעתים לרגשות אשם כאילו שמדובר במעשה לא ראוי. נסו להיזכר בפעם האחרונה שלקחתם לעצמכם זמן שקט שהוא רק שלכם, התחברתם לרצון הפנימי, לצרכים האמתיים שלכם, ועשיתם משהו (קטן או גדול) שבאמת רציתם ולא כזה שהייתם חייבים לעשות או שציפו מכם לעשות. אולי תזכרו כמה טוב זה הרגיש בסופו של דבר. טוב או לא זה בדרך כלל מרגיש פשוט נכון וחשוב.
הנתינה לעצמנו היא הכרח קיומי וצורך נפשי ופיזי שכדאי שנכיר בו כתנאי חיוני בדרך אל האיזון, הבריאות והאושר. אפילו היושב במרומים לקח יום אחד למנוחה מכל העשייה.
ככל שנלמד את ההבדל שבין לקחת ולקבל, עוד נלמד לתת לתת. שימו לב שכותבת השיר בחרה להשתמש במילה לתת פעמיים (״לתת לתת״), אולי לרמוז לנו שוב על המאזן החשוב הזה, פעם אחת לתת לאחר ופעם אחת לתת עבורך עצמך. מאחלת לכולנו להתחבר לעצמנו ולחגוג את העצמאות האישית הגופנית הנפשית והקולקטיבית.
