יש משהו בטבע שמעצב דפוסים,
אנחנו כחלק מהטבע גם מעצבים דפוסים,
המינד שלנו הוא כמו הרוח והגוף כמו החול,
אם אתה רוצה לדעת מה מצב הרוח,
אתה מסתכל על החול.
הגוף שלנו נע כמו תנועת המינד שלנו,
איכויות התנועה, ניכרות בעבודה שלנו עם התודעה,
כשאנו בתשומת לב למינד ולמקום ספציפי בגוף,
יש לנו יכולת לשנות דפוסי ואיכויות תנועה.
אימבודימנט הוא מצב של הוויה,
בה קיימת תקשורת הדדית בין המינד לגוף וחזרה.
ככל שהתקשורת הדדית ביינהם,
כך יתקיים קשב לאינטואיציה,
לקול הפנימי הנובע מאיתנו ומכוון אותנו כאן והלאה.
במצב זה של קשבות יש לנו את היכולת לבחור מתי איך והאם לפעול.
כשהחיבור המתבקש מתקיים מתנגנת מלודיה פנימית קסומה,
ניגון שמעולם הדהד בנו בשקט ולפתע יש קשב,
מישהו בבית ונותן לה מקום.
לכל אחד ואחת מאיתנו מלודיה אישית, ייחודית, בעלת ערך עצום ומשמעותי.
זוהי מנגינת חיינו, זה המלודיה שמלווה אותנו בדרכינו,
שראוי וחשוב מאין כמותו שנקשיב לה,
שנדייק אותה, שנלמד ממנה, שנגביר אותה ונשמיע אותה לעולם.
יש בה קסם מהפנט גם בשגרה,
רק תעשה לה קצת מקום,
היא תביא איתה ברכה צרופה,
היא תזכיר לך את היותך,
מה אתה עושה פה ומה עוד יש לך לעשות.
